אודי

"מאז שאני זוכר את עצמי הייתי הילד הדחוי, הלא רצוי. זה שחוזר הביתה, נכנס לחדרי ולא מדבר עם אף אחד. אפילו מאחותי המאומצת אף היא, שנהרגה בהיותי בן 12, אין לי כל זיכרון. בעצם יש לי אחד: כשסטרה לי ברכבל בירידה מהר החרמון ומשקפי נפלו והתרסקו. כמו סימן לילד שלא רק שאין רואים אותו, הוא גם לא צריך לראות את האחרים".

ביבר הזכוכית

אז זה אני בתמונה, תינוק מאומץ קטן, חמוד ותמים, שהוריו הביולוגים לא רצו אותו. 3 חודשים חיכיתי בבית יתומים שימצאו לי הורים, לא שבאמת הייתי מודע לתהליך, גם לא שאלו אותי. ובכלל, מרבית שנותי עברו בתוך ביבר, אותה שמורה בה מגדלים חיות בתנאי שבי לצרכי ראווה. כבר בגן שמו לב שאין לי צורך לתקשר עם אחרים, בצד הייתי משחק בקוביות עץ. את אמי זה לא עניין, היא רצתה ילד כמו שיש לשכנים אז היא הייתה תמיד מלבישה אותי במיטב המחלפות כשחקן בהצגה פרי דמיונה על משפחה. בעיות הראיה, הלימודים, ניתוחי השיקום הרבים, ביטויי המצוקה, החוסר בחברים, הגימגום הקשה, כל הסימנים במפה סומנו מראש ובכל זאת טעו בניווט. בביבר הזכוכית של טנסי ויליאמס שומרים חיות מזכוכית, במקרה שלי הייתה זו השמירה על הנתק והנכות הרגשית.

ואז הזכוכית נשברה ורסיסיה קרעו את שארית חיי.

יעל ואיילה

בלי רחמים בבקשה

ההיכרות שלי עם יעל, אחותי המאומצת אף היא, הייתה מצומצמת. דמות נוכחת מסיפורים על עלמה צעירה ויפה, גדולה ממני בשנים, עצמאית אל מול אחיה התלותי שספק אם בכלל מנסה להבין מה כולם רוצים. יעל לא נתנה לדבר להפריע לה, סימן אזהרה לכל אלו שחושבים שהם יותר חזקים מהחיים, "סמוך על ז'וז'ו" אמרה לסובבים. הוא לא הציל אותה. יעל עזבה את הצבא כדי להתחתן ולטוס לאוסטרליה. על החתונה לא חסכו דבר, 600 מוזמנים בגני התערוכה. שנה לאחר מכן, בגיל 20, היא נהרגה בתאונת דרכים. אני תמיד שואל את עצמי כיצד היו נראים חיי אם היא הייתה בחיים, האם הייתה מצילה אותי מגורל של אב שלא רצה את בנו, התנכל לו בקללות ובמכות, ולבסוף השליך אותו לרחוב.

החונך ושיברו

חלום חיי היה לסיים תואר ראשון במדעי המחשב, וזה היה חתכת חלום. רותי, דודתי ז"ל, לא האמינה והייתה בטוחה שאני הוזה, אבל לא ויתרתי. שמעתי שבבר אילן יש תוכנית למעורבות חברתית אז התיישבתי וכתבתי מכתב. לשמחתי התקבלתי בתנאי חונכות מלאה למקצוע מדעי המחשב. הרבה בזכות מי שהיה אז סגן ראש המחלקה, ד"ר אריאל פרנק, וראש היחידה למעורבות חברתית, הגברת רבקה בן-דיין. זו הייתה תקופה קשה מאוד בה לא אני ולא האוניברסיטה ידענו איך בדיוק להסתדר ביחד. החונך שניתן לי התעלל בי ועזיבתו הייתה מלווה במשבר קשה אך לא ויתרתי. את התואר סיימתי בהצלחה בתנאים מותאמים והטקס נערך לי בניפרד מכל הסטודנטים, מחוץ לקמפוס. רחוק מכולם.

החיים שיש לך (יונה וולך)

הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ
הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ
הַבֵּט אָחוֹרָה בַּהֲבָנָה
מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית
הַבְּרִיאָה
בְּרָא אֶת עַצְמְךָ
זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר
הַיָּחִיד
שֶׁתּוּכַל לִבְרֹא
כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ
גַּלֵּה אוֹתוֹ
הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה
הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ
כְּעַל שִׁעוּר רַע
עַל מַה שֶׁהָיָה
כְּעַל עֹנֶשׁ
הַרְחָקָה
עֲמִידָה בַּפִּנָּה
נוֹקְאַאוּט בַּסִבּוּב הָרִאשׁוֹן
תַּקֵּן כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא
כְּאֶחָד שֶׁחָלָה.