טורים לעיתונות

המלחמה על להיות נורמלי

"הילד שלי רגיל לגמרי!" זעקה אמו של גיא, "כל הילדים בגיל שלו לא ברורים", המשיכה לדקלם לעצמה את אותו הסיפור במשך 18 שנה. "אני רוצה שירות רגיל", דרשה ספק התחננה, ולא עשתה דבר כדי שלא ילך להיות לוחם. כמה רצתה שבנה יהיה "ילד נורמלי". כך נפתח הטור שלי על בחור, אחד מאלפים רבים, שהוריהם בחרו להתעלם מכל הסימנים, כך נוקטים הורים רבים שבוחרים בגיל 16 לדרוש ביטול האבחנה כדי שהילד יתגייס לצבא, כדי למחוק את הסטיגמה, כאילו האוטיזם יעלם. אלו וגם אלו מציבים את הילד בפני סכנה אמיתית וחיים של אכזבה והכחשה.

73% מהאוטיסטים בתפקוד גבוה: חווינו אלימות במרחב הציבורי

73 אחוז מדווחים על חוויה של אלימות ו-60 אחוז על נטיה להימנעות מיצירת קשר עם אחרים מחשש לתגובה מעליבה. כך עולה מסקר חדש שבוצע בהדרכתי בעקבות יוזמה שלי להנפקת כרטיס "אדם עם אוטיזם", בשיתוף האגף לקידום זכויות באלו"ט. המציאות שעולה מן הנתונים הרבים היא של חוסר סובלנות ויחס משפיל מצד החברה לצד קשיים יומיומיים מול רשויות ותחבורה. מסקנתי הייתה שמדינת ישראל מתהדרת במופעי זיקוקים ובהדלקת משואות, אך בפועל מדובר במדינה עוינת לאחר, לשונה, למוזר, ורק התפתחות נורמות של תקינות פוליטית (שהיא הכל חוץ מתקינות פוליטית), בולמות את הדיון בנושא חשוב זה. צריך כרטיס, צריך הרבה פעילות בשטח, לא הרצאות, פעילות אמיתית עם נוכחות ו IMPACT.

על בדידותו של האוטיסט

"טעות בניווט" הוא מאותם טקסטים שאתה מקווה שכמה שיותר אנשים יקראו, כי ייצוג הוא הדבר הכי פגיע אצל אוטיסט, ואתה כל כך רוצה שיבינו מה עבר עליך, לא מתוך זעקה כי אם מתוך תקווה שהדלת תפתח.

אנשים רבים שמעו וקראו את הסיפור שלי, אבל מעולם לא בצורה כזו, על איך זה מרגיש כשאביך משליך אותך עם שקית בגדים החוצה מהבית ואתה לא ידוע מה לעשות או לאן ללכת. כאשר כולם מתים סביבך אתה מחפש משפחה אחרת, בלי שאתה בכלל מודע לכך. אנחנו לוקחים את החיים כמובן מאליהם, צופים בנטפליקס והפיד בפייסבוק מתמלא כמו כוס חלב כל יום מחדש, אבל יש את אלו שחווים את הטראומה כל יום, מחדש. ואותם אנחנו שוכחים, מדחיקים, יש יום זיכרון ולהם אין יום אחד של עצמאות.

מכון וייצמן ביקש ממני לכתוב להפקה השנתית שלו, "שירת המדע", וזה היה כבוד גדול. כששאלו אותי איזו תמונה אני רוצה שתלווה את הטקסט, לא היססתי וישר חשבתי על משהו שאוטיסט אחר צייר. לשמחתי אלו"ט נרתמו וכך מוצגות שתי תמונות פרי מכחולם של חברים מכפר שיקומי, ואני גאה על כך.

להיות אוטיסט וגם חייל, כך זה הרגיש

"איש לא הכין אותי לשירות הצבאי, אליו הגעתי כנער צעיר שלא הרבה לדבר בשפת בני אדם, אבל את שפת המחשב הכיר כמורה דרך את שביל ישראל". בטור אישי אני מספר על שירותי הצבאי, על שיבוץ שלא התאים, על הבכי, על המפקדים שבזכותם הצלחתי לתרום, על המחיר ששילמתי, על המחיר שאוטיסטים רבים משלמים, אלו שהם כל כך תמימים וכל רצונם בשירות רגיל, כמו כולם, ולא מבינים מה המשמעות שלא להתגייס בלי מסגרת מתאימה ועד כמה האפליה מתרחשת דווקא כשמסתירים את האבחנה.

בשורה בצה"ל: תוכנית לצעירים עם אוטיזם

התת-האלוף מאוד התרגש, הוא צפה בסרטון וידאו שהכנתי לדיון המיוחד בו הופיע גל, נער על הרצף בן 16 שסיפר על ההתמודדות שלו. "הייתי רוצה שייתנו לי את האפשרות לשרת כמו כולם ושלא ייתנו לי ישירות פטור רק כי יש לי תגית. חושבים שאנחנו טיפשים וחסרי יכולת. אני רוצה שייתנו לי את החופש להכיר ולהתחבר לאנשים ולחיילים אחרים. אני אדם אינטליגנטי". כך נפתח הטור המיוחד שכתבתי לאחר היציאה לדרך של התוכנית הלאומית לקידום אוטיסטים בצה"ל שיזמתי.

"המלחמה באפליה של חיילים אוטיסטים בצה"ל"

צה"ל של שנת 2020 ממשיך לתייג אוטיסטים, לתת להם פרופיל 21 עם סעיף ליקוי נפשי, לא נותן להם סיווג סודי ומעלה כמדיניות, שולל מהם את הזכות למקצוע צבאי כיתר החיילים, ממרר את חייהם והם לא מבינים מדוע, במה הם שונים? הם מתבוננים ודמעות בעיניהם כיצד חבריהם מקבלים זימון והם לא. צה"ל מכשיל אותם, משתמש בהם לצורכי שיווק, נוצות להתהדר בהן ולא יותר מכך.

"מיואש מלנסות להבין מה היא רוצה"

"האחרונה שקבעתי איתה דייט גילתה שעתיים לפני בגוגל שאני על הספקטרום ושלחה לי הודעה: 'אתה אוטיסט? למה לא אמרת? זה מידע ממש חשוב!'" אודי הלר בטור אישי על אוטיזם, אהבה, אכזבה וכל הדא וההא שביניהם.

כיצד להתנהל נכון מול עובד עם אוטיזם?

בישראל מאות אלפי אנשים עם מוגבלות שמחפשים עבודה, רובם מופלים לרעה בשוק התעסוקה ואף מובטלים. האם אנו יכולים ליצור סביבת עבודה שאינה פוגענית שתדע לרתום את כישוריהם בצורה המוצלחת ביותר כך שהמעסיקים ידעו להעריך ולתגמל כראוי? אודי הלר, אוטיסט יזם ומרצה, בטור אישי

הצעת חוק: כרטיס לכל אוטיסט

"אני אוטיסט", "התראת אוטיזם" ו"מודעות לאוטיזם" הם שלוש דוגמאות לכרטיסים המונפקים בעולם שיכולים להציל חיים, למנוע מבוכה וקשיי תקשורת, לקדם סובלנות ולהפחית חרדה ובושה. יש בהקדם לקדם הצעת חוק ליישום כרטיס זה גם בישראל.

הירי באוטיסט בירושלים מצביע על חברה חולה

אוטיסט נמלט לתוך מחסן וכדורים מפלחים את גופו המפוחד. הייתי במצב דומה, אני יודע איך הוא חש. הזהרנו שכך זה ייגמר אבל לא היה מי שיקשיב.

אל תשכחו את החוליה החלשה

"רובכם עכשיו חווים את מה שאנו, האוטיסטים, חווים כל השנה, כל שנה – התבודדות בכפייה, חוסר אונים, חרדה ותסכול". אודי הלר, אוטיסט בתפקוד גבוה, טוען ש"כאשר הכול מתפרק, האוטיסטים נעלמים וחוזרים להיות שקופים", וקורא לכולנו, גם בעת הזאת, לא לשכוח את החוליה החלשה.

תנו מקום לכל צבעי הקשת האוטיסטית

"עשרות אלפי אוטיסטים בתפקודים נמוכים יותר מודרים לגמרי מהשיח, כמוני, הם מגמגמים, הם לא תמיד משתפים פעולה, הם פוחדים מחשיפה בגלל שפת גופם הגמלונית, הם קשים לעיכול, הם לא משרתים את הנרטיב המתעתע של הצגת האוטיזם במופע החבובות 'חלום ליל קיץ'". אודי הלר בטור אישי נוקב על הדרתם של אוטיסטים בתפקוד נמוך, מהשיח הציבורי.

"הדם של כולנו זול כל כך"

"המדיניות הרוחבית של מערכת החינוך הישראלית אינה מכוונת לפיתוח אנשים חושבים וביקורתיים, היא רוצה אנשים צייתנים. זה מתחיל בבית הספר והלאה לצבא, שאף הוא, באופן גורף אינו מבקש חיילים חושבים". אודי הלר בטור אישי נוקב.

המדריך לטרמפיסט שפוגש אוטיסט

אודי הלר, ממשתתפי הפרק הראשון בעונה החדשה של "סליחה על השאלה", בטור אישי ומיוחד על ההתמודדות האישית והמאבק המתמשך שלו למען שילוב האוטיסטים בחברה.

טיפולי המרה לאוטיסטים: המסלול לנורמטיביות

"רוצים משפחה, ילדים ועבודה כדי לפרנס אותם? אין בעיה. תיכנסו לשיקום ותהיו כמו כולנו". לרגל יום המודעות לאוטיזם שחל היום - אודי הלר, בחור אוטיסט, מספר על אוכלוסייה שרוצה להיות חלק מחברה שלא מקבלת אותה.

מה קורה כשזורקים אוטיסט לרחוב

"כל הזמן אני חווה אנשים שנעלמים, כי מי כבר רוצה להיראות בחברתו של אדם שמתנהג 'אחרת'? כל כך קל בעידן בו כולנו מוצרים על המדף לזנוח בצד את אותם 'מיוחדים'". אודי הלר, גבר אוטיסט, מספר על ההרגשה של אלו שלעיתים לא נראים.

יפתח נרצח בגללנו

זה לא האלכוהול, לא המאבטחים במועדון, זה לא רוצח נקודתי. הם הסימפטום. אנחנו, החברה שלנו, המחלה. יפתח נעלם לנו, ואם נשתוק ניעלם גם אנחנו.

כמו בחו"ל: הגיע הזמן לכרטיס לכל אוטיסט

לאודי הלר יש כרטיס ברכב שמעיד על היותו "אדם עם אוטיזם". נוכח האלימות הגוברת, הוא מציע להפוך את זה לחוק

בישראל הרג אוטיסט הוא לא יותר ממכה קלה בכנף

התחננו ששוטרים יעברו הדרכות, אבל המשטרה זרקה אותנו לכל הרוחות, ואחד מאיתנו לבית הקברות. אודי הלר כועס

לשנה הבאה בסדר אצל איתן

חודש האוטיזם הבינלאומי הזה עצוב עבורי. נכון, ביקשו ממני להכין סרטון לדף הפייסבוק של אחד מהארגונים הפועלים לשוויון זכויות, לספר את קורותיי בתקופה כה מאתגרת.